סיפורי סבתא: איך לצלם ראיון ביתי

המדריך מיועד למי שרוצה לראיין את קרוביו, על חייהם,  על המסעות שעברו, על החיים בתקופות אחרות, שאנחנו זוכרים רק משיעורי הסטוריה.
הוא  ילווה אתכם משלב ההכנות ועד סיום הראיון. הטיפים פה בסיסיים ולא צריך להיות אנשי מקצוע מתחום הצילום וההפקות כדי ליישם אותם. אלו טיפים שיאפשרו לכם ביום מן הימים להשתמש בחומרים לסרט או להעביר אותם כמו שהם לדורות הבאים

לאורך הפוסט אני משתמשת במילה ראיון אבל אפשר להתייחס לזה כשיחה. זה לא חייב להיות ראיון מאוד רשמי ומקובע. האמת, אפילו עדיף שזו תהיה שיחה נעימה וזורמת.
דבר נוסף, אני מתייחסת למרואיין כסבא/סבתא שלכם אבל זה כמובן יכול להיות כל אחד אחר – הורים, אחים, או כל אחד שיש לו סיפור ששווה לתעד.
ועוד דבר קטן לפני שמתחילים – ההמלצות שלי הן לגבי צילום ביתי. במצלמה או טלפון. אם אתם מצלמים בטלפון, חשוב מאוד להעמיד אותו על חצובה  ולצלם כשהטלפון לרוחב ולא לאורך!
יאללה, מתחילים…

ההכנות לראיון

לפני שממש מתחילים, יש כמה הכנות שצריך לעשות

תתעמקו בחומרים המשפחתיים. נכון, זה סבא/סבתא שלכם ואתם מכירים את הסיפור המשפחתי כל חייכם. אבל אם תעצרו רגע תגלו שיש  חלקים חסרים בפאזל, תקופות שלא דיברו עליהם. הסיפור המוכר לנו הוא לרוב בעיקר העובדות והאירועים שקרו, אבל התחושות, המחשבות, השיקולים שהביאו את האנשים לעשות את הבחירות בחייהם אלה דברים שלרוב לא מסופרים, והם גם מתשטשים ומתבלבלים לאורך השנים (בגלל שזה לא עובדות אלא דעות, מחשבות, רגשות ופרשנויות).
תכתבו לעצמכם את השאלות או הנושאים הספציפיים שהייתם רוצים לדעת.

השאלות. תשאלו שאלות פתוחות. תשאלו על הדברים הטרויאליים ביותר והברורים מאליהם (אתם תופתעו מהתשובות). תשאלו על מה שמסקרן אתכם. אם זה נושא רגיש, תבדקו עם המרואיין מראש אם אפשר לדבר על זה. פעמים רבות, ממרחק של שנים, ודווקא בגלל נוכחות המצלמה אנשים מוכנים לדבר על דברים שלא דיברו עליהם שנים
לפעמים זה עוזר ליידע את המרואין מראש על השאלות, בעיקר אם זה נושא רגיש/כואב.
מומלץ להכין אותו/ה מראש על מה מעניין אתכם לשמוע  ועל מה תרצו להתמקד.שימו לב שאתם לא זולגים בשיחה הזו לסיפורים עצמם, כי לפעמים לא יהיה כח לאנשים לספר שוב את הסיפור ואם כן, זה ישמע פחות טוב מהפעם הראשונה. באופן כללי, לרוב, הפעם הראשונה היא הכי אותנטית וטובה.

תפנו זמן. תפנו לראיון כשעה וחצי ולא יותר משעתיים. תזכרו שזה לא פשוט להתראיין (וגם לא לראיין) וזה מאוד מעייף. פעמים רבות גם הסיפורים מציפים זכרונות ואירועים שהם לא קלים רגשית.

תביאו תמונות ואלבומים. זה תמיד עוזר לעורר את הזיכרון, והופך את הראיון לחווייה נעימה ומיוחדת.

אופי הראיון. התיעוד יכול להיות בראיון מובנה בו שומעים את השאלות ורואים את השואל, הוא יכול להיות מונולוג של המרואיין או שיחה זורמת בין שני אנשים (או יותר).
אני ממליצה לעשות את זה בצורת שיחה (למרות שזה יותר מאתגר למראיין). זה מרגיש יותר טבעי וזורם. קל יותר לאנשים לספר ולהפתח תוך כדי שיחה מאשר במונולוג או כתשובות לשאלות מובנות.

הציוד. זה אולי טרוויאלי אבל תוודאו שהבטריות מלאות, שאתם לוקחים איתכם מטען, כבלים, כרטיסי זיכרון ואת כל הציוד הטכני שצריך כדי שהראיון לא יפסק באמצע. חבל.

צילום הראיון

הגיע היום. נכנסתם לבית. התחבקתם,  שתיתם קפה/תה ועוגיות… וכבר יש התרגשות באויר

אז, הדבר הראשון – המצלמה
רגע… רגע… אל תתנו להם להתחיל לספר לפני שהמצלמה מצלמת. תאמינו לי, הדברים שנאמרים off the record, או 'על הדרך' הם החומרים הכי טובים ומעניינים…

מיקום המצלמה. הכי חשוב שהמצלמה תעמוד על חצובה ולא תזוז לאורך הראיון. אפשר להשתמש בחצובה שולחנית קטנה או חצובה עומדת שהיא גדולה יותר, בהתאם לצרכים שלכם, ולגודל החלל שבו תצלמו. חישבו איך יהיה לכם יותר נח בשיחה, האם ליד שולחן (כאשר הטלפון עומד ביניכם) או על הספר בסלון כשאתם יושבים על הספר לידם או ליד החצובה. 

הדבר השני החשוב הוא איפה למקם את המצלמה: האם אתם רוצים שיראו את שניכם בצילום? האם רק את המרואיין? מה יש ברקע? תסתכלו בפריים. על כולו. תראו מה רואים, מה מפריע בעין.
אחת הדרכים הכי טובות לבנות את הפריים היא לצלם תמונת סטילס כשכולם יושבים והכל מוכן ולראות איך זה נראה. בתמונה אפשר לראות  את כל מה שמפריע בעין. תוודאו שאתם לא 'חותכים' למרואיין או לכם את הראש ושאתם משאירים מספיק מקום בפריים שאפשר גם לזוז קצת.

שימו לב מאיפה מגיע האור (ושיש מספיק אור). איפה החלון, כמה אור יש בחוץ לעומת הבית. תוודאו שהמרואיין לא יושב חצי באור חצי בצל (ובכלל עדיף שלא תשבו בדיוק בשמש אלא בצל). אם צריך תדליקו את האורות בבית.  אם אין ברירה ויש חלון בפריים, עדיף שהוא יהיה מאחורי המרואיין, ואם יש יותר מידי אור אפשר להסית את הוילון או להחשיך את החלון בכל דרך אחרת. או להביא תאורה נוספת ולשים מול פניו של המרואיין. העיקר שהפנים יהיו מוארות, ברורות וחדות. 

הפרטים הטכניים. תוודאו שאתם מצלמים ב-Full HD (במינימום), שיש בטריה מלאה, ומספיק מקום בזיכרון/כרטיס. 
תעשו טסט קצר: תדברו עם המרואין ותראו איך רואים ושומעים.

הקלטת הראיון. בראיונות הסאונד הוא קריטי. זה אחד הדברים שכמעט אי אפשר לתקן אח"כ בעריכה (אני יוצאת מתוך הנחה שאתם לא מקליטים בערוצי סאונד נפרדים). אם הסאונד לא נקי או רועש או שלא שומעים טוב זה אחד הדברים שכמעט אי אפשר לתקן בעריכה
אז מה עושים?
קודם כל, תדאגו שהחדר והבית שקטים לחלוטין. בלי ילדים, בלי טלפונים, בלי מכשירים שמצפצפים, בלי מאוורר או מזגן מרעיש או בר מים שפתאום מרתיח את המים.  ובלי יותר מיד אנשים שמסתובבים. כדאי לסגור חלונות ולאטום רעשים מבחוץ. כן, בקיץ זה קשה… אבל זה עדיף מאשר שכל הראיון יהיה עם רעשי רקע בלתי נסבלים. 

יש מגוון מאוד גדול של מקרופונים. אפשר להשתמש במקרופון דש (נק-מיק) או במקרופון שולחני (קונדנסר), ההחלטה תלויה בתקציב שלכם ובתנאים הפיזיים בהם תצלמו. 
הכי מומלץ זה לשים מקרופון על המרואין (מקרופון קטן שמתחבר לבגד – neck-mic). כי הוא קולט בעיקר את הדיבור של המרואיין ופחות את רעשי הסביבה. את המקרופון שמחובר לבגד אנו מכניסים מתחת לחולצה עד לצווארון (לשם האסטתיקה). המקרופון מתחבר למצלמה/טלפון (חשוב לדאוג שלמקרופון יהיה כבל ארוך מספיק).
כדי לחסוך זמן התארגנות, תעשו את כל הטסטינג הזה בבית. תורידו את האפליקציה המתאימה להקלטה, תראו שאתם יודעים להפעיל אותה, ששומעים טוב, וכו' וכו'.
איזה מקרופון כדאי? תכנסו לזאפ ותראו מה מתאים לכם 
אם אין מקרופון, תוודאו שהמצלמה קרובה (יחסית) למרואיין ושהאזור ממש ממש ממש שקט.
תעשו בדיקה (אל תתעצלו). תנו למרואין לדבר כמה שניות. ותראו את הוידאו, תוודאו שרואים טוב ושומעים טוב.

עכשיו באמת אתם מוכנים להתחיל…
רגע. תכבו את הטלפון. את זה שלא מצלם 🙂  או תשתיקו אותו (לגמרי. לא על רטט). גם את שלכם

הראיון

זהו, עכשיו באמת מתחילים…

שבו ליד סבא/סבתא או מולם, בהתאם לאופי הראיון שהחלטתם עליו, ותפתחו עם השאלה הראשונה.
אני לא אכנס לעומק הראיון,  איך לראיין או מה לשאול. זה לעיתים נראה פשוט אבל זו מיומנות ואמנות שלמה (על זה אולי בפוסט אחר…)
אבל רק טיפ אחד קטן:  אל תסתפקו במשפטים כלליים, תשאלו עוד באותו נושא, תרדו לפרטים. תחפשו את הדבר הספציפי. את האישי. תשאלו על הרגשות שלהם, המחשבות, הקשיים, התקוות החלומות. שזה יהיה אישי.
תזכרו מידי פעם לבדוק שהמצלמה מצלמת והסאונד מקליט. שיש מספיק בטריה ומספיק מקום איחסון (בכרטיס או בטלפון)… אני חוזרת על זה שוב ושוב, כי אין דבר יותר מתסכל  מלגלות בסוף, אחרי שיחה של שעה וחצי או יותר וכל מה שנאמר בה, שהמצלמה לא עבדה, לא היתה על רקורד, או שהמקרופון כבוי…
ועוד דבר חשוב –  שתשימו לב שאתם לא קוטעים את המרואיין באמצע התשובה שלו, שאתם לא נכנסים לדבריו, שאתם לא משלימים לו משפטים. הראיון צריך להתנהל בקצב של המרואין ולא בקצב שלכם. תפקידכם הוא לנווט את השיחה למקומות ולסיפורים שעליהם אתם רוצים לשמוע ואותם אתם רוצים לתעד. אבל הניווט צריך להעשות בעדינות, בכבוד ובסבלנות. אני מזכירה שהם במרכז ולא אתם…
תהיו בתשומת לב למצבם במהלך הראיון –  הפיזי והרגשי – ואם צריך, תעשו הפסקה. תכבו את המצלמה. אבל אל תשכחו להפעיל שוב…

בשורה התחתונה, זה השלב שאני ממליצה להרפות קצת, להקשיב לסיפורים על ימים ותקופות אחרות. אל תהיו עסוקים בשאלות שאתם צריכים לשאול, או במצלמה והציוד. פשוט תהנו מזמן איכות עם סבא/סבתא.

ודבר אחרון לסיום והוא סופר חשוב – גיבוי החומרים!!!
מיד כשאתם מגיעים הביתה תעבירו את החומרים למחשב, ותגבו אותם (כלומר, תשמרו בשני מקומות שונים! לא בשתי תיקיות שונות, אלא בשני מקומות שונים : או בשני מחשבים שונים, או במחשב והארדיסק חיצוני. העיקר שאם חלילה יקרה משהו לחומרים, יש גיבוי!)

זהו.. איך היה?

ראיון מצולם זו חוויה אחרת ושונה משיחה רגילה. למצלמה יש כוח והנוכחות שלה מייצרת משהו אחר, שלא קורה בשיחות ללא מצלמה. חווייה של עדות היא חוויה חזקה ומשמעותית לשני הצדדים (המראיין ומרואיין) והיא תלך איתכם ואיתם עוד זמן מה ואת השפעותיה אתם תרגישו ותחוו בזמן הקרוב.
עצם הישיבה עם סבא/סבתא שלכם וההקשבה לסיפור שלהם (שהוא בעצם גם קצת הסיפור שלכם), עוד לפני שעשיתם משהו עם החומרים, גרמתם להם לנחת וסיפוק, לתחושת גאווה. נתתם להם מקום של כבוד והערכה. וזה בעיני שווה המון.

מקווה שעשיתי לכם חשק לשמוע ולתעד את סיפורים המשפחתיים שלכם
ואם אתם  צריכים הכוונה נוספת התייעצות טכנית או בניית קונספט הראיון , מוזמנים לפנות אלי פה או בפייס