סיפורי סבתא: איך לצלם ראיון ביתי

הפוסט הזה מיועד למי שרוצה לראיין את קרוביו, על חייהם,  על המסעות שעברו, על החיים בתקופות אחרות, שאנחנו זוכרים רק משיעורי הסטוריה.
בפוסט הזה אתן  טיפים לצילום ראיון ביתי. אלו כמה דברים בסיסיים שיאפשרו לכם ביום מן הימים להשתמש בחומרים לסרט או להעביר אותם כמו שהם לדורות הבאים

לאורך הפוסט אני משתמשת במילה ראיון אבל אפשר להתייחס לזה כשיחה. זה לא חייב להיות ראיון מאוד רשמי ומקובע. האמת, אפילו עדיף שזו תהיה שיחה נעימה וזורמת.
דבר נוסף, אני מתייחסת למרואיין כסבא/סבתא שלכם אבל זה כמובן יכול להיות כל אחד אחר – הורים, אחים, או כל אחד שיש לו סיפור ששווה לתעד.
ועוד דבר קטן לפני שמתחילים – ההמלצות שלי הן לגבי צילום במצלמת וידאו ביתית. כל מצלמה תהיה טובה מספיק בתנאי שיש בה איכות צילום Full HD, (היום זה סטנדרט בכל המצלמות). עדיף מצלמות שיש להן חיבור למקרופון . אם אתם רוצים לצלם בסמרטפון, זה אפשרי (אם כי לא מומלץ) אבל חשוב להקפיד להעמיד את הסמרטפון במקום יציב שלא יזוז במשך השיחה (כמו חצובה. לא להחזיק ביד. היד לא יציבה) ולצלם כשהטלפון מונח לרוחב ולא לאורך!
יאללה, מתחילים…

ההכנות לראיון

לפני שממש מתחילים, יש כמה הכנות שצריך לעשות

תתעמקו בחומרים המשפחתיים. נכון, זה סבא/סבתא שלכם ואתם מכירים את הסיפור המשפחתי כל חייכם. אבל אם תעצרו רגע תגלו שיש  חלקים חסרים בפאזל, תקופות שלא דיברו עליהם. הסיפור המוכר לנו הוא לרוב בעיקר העובדות והאירועים שקרו, אבל התחושות, המחשבות, השיקולים שהביאו את האנשים לעשות את הבחירות בחייהם אלה דברים שלרוב לא מסופרים, והם גם מתשטשים ומתבלבלים לאורך השנים (בגלל שזה לא עובדות אלא דעות, מחשבות, רגשות ופרשנויות).
תכתבו לעצמכם את השאלות או הנושאים הספציפיים שהייתם רוצים לדעת.

השאלות. תשאלו שאלות פתוחות. תשאלו על הדברים הטרויאליים ביותר והברורים מאליהם (אתם תופתעו מהתשובות). תשאלו על מה שמסקרן אתכם. אם זה נושא רגיש, תבדקו עם המרואיין מראש אם אפשר לדבר על זה. פעמים רבות, ממרחק של שנים, ודווקא בגלל נוכחות המצלמה אנשים מוכנים לדבר על דברים שלא דיברו עליהם שנים
לפעמים זה עוזר ליידע את המרואין מראש על השאלות, בעיקר אם זה נושא רגיש/כואב.
מומלץ להכין אותו/ה מראש על מה מעניין אתכם לשמוע  ועל מה תרצו להתמקד.שימו לב שאתם לא זולגים בשיחה הזו לסיפורים עצמם, כי לפעמים לא יהיה כח לאנשים לספר שוב את הסיפור ואם כן, זה ישמע פחות טוב מהפעם הראשונה. באופן כללי, לרוב, הפעם הראשונה היא הכי אותנטית וטובה.

תפנו זמן. תפנו לראיון כשעה וחצי ולא יותר משעתיים. תזכרו שזה לא פשוט להתראיין (וגם לא לראיין) וזה מאוד מעייף. פעמים רבות גם הסיפורים מציפים זכרונות ואירועים שהם לא קלים רגשית.

תביאו תמונות ואלבומים. זה תמיד עוזר לעורר את הזיכרון, והופך את הראיון לחווייה נעימה ומיוחדת.

אופי הראיון. התיעוד יכול להיות בראיון מובנה בו שומעים את השאלות ורואים את השואל, הוא יכול להיות מונולוג של המרואיין או שיחה זורמת בין שני אנשים (או יותר).
אני ממליצה לעשות את זה בצורת שיחה (למרות שזה יותר מאתגר למראיין). זה מרגיש יותר טבעי וזורם. קל יותר לאנשים לספר ולהפתח תוך כדי שיחה מאשר במונולוג או כתשובות לשאלות מובנות.

הציוד. זה אולי טרוויאלי אבל תוודאו שהבטריות מלאות, שאתם לוקחים איתכם מטען, כבלים, כרטיסי זיכרון ואת כל הציוד הטכני שצריך כדי שהראיון לא יפסק באמצע. חבל.

צילום הראיון

הגיע היום. נכנסתם לבית. התחבקתם,  שתיתם קפה/תה ועוגיות… וכבר יש התרגשות באויר

אז, הדבר הראשון – המצלמה
רגע… רגע… אל תתנו להם להתחיל לספר לפני שהמצלמה מצלמת. תאמינו לי, הדברים שנאמרים off the record, או במקרה, או 'על הדרך' הם החומרים הכי טובים ומעניינים…

מיקום המצלמה. הכי חשוב שהמצלמה תעמוד על חצובה ולא תזוז לאורך הראיון. הדבר השני החשוב הוא איפה למקם את המצלמה: האם אתם רוצים שיראו את שניכם בצילום? האם רק את המרואיין? מה יש ברקע? תסתכלו בפריים. על כולו. תראו מה רואים, מה מפריע בעין.
אחת הדרכים הכי טובות לעשות זאת היא לצלם תמונת סטילס כשכולם יושבים והכל מוכן ולראות איך זה נראה. בתמונה אפשר לראות  את כל מה שמפריע בעין.
תוודאו שאתם לא 'חותכים' למרואיין או לכם את הראש ושאתם משאירים מספיק מקום בפריים שאפשר גם לזוז קצת.

שימו לב מאיפה מגיע האור (ושיש מספיק אור). איפה החלון, כמה אור יש בחוץ לעומת הבית. תוודאו שהמרואיין לא יושב חצי באור חצי בצל (ובכלל עדיף שלא תשבו בדיוק בשמש אלא בצל). אם צריך תדליקו את האורות בבית.  אם אין ברירה ויש חלון בפריים, עדיף שהוא יהיה מאחורי המרואיין, ואם יש יותר מידי אור אפשר להסית את הוילון או להחשיך את החלון בכל דרך אחרת.

הפרטים הטכניים. תוודאו שאתם מצלמים ב-Full HD, שיש בטריה מלאה, שהפוקוס מכוון על המצולמים.
תעשו טסט קצר: תדברו עם המרואין ותראו איך רואים ושומעים.

הקלטת הראיון. בראיונות הסאונד הוא קריטי. זה אחד הדברים שכמעט אי אפשר לתקן אח"כ בעריכה (אני יוצאת מתוך הנחה שאתם לא מקליטים בערוצי סאונד נפרדים, ולכן אם הסאונד לא נקי או רועש או שלא שומעים טוב זה אחד הדברים שכמעט אי אפשר לתקן בעריכה)
אז מה עושים?
קודם כל, תדאגו שהחדר והבית שקטים לחלוטין. בלי ילדים, בלי טלפונים, בלי מכשירים שמצפצפים פתאום, בלי מאוורר או מזגן מרעיש ובלי יותר מיד אנשים שמסתובבים. כדאי לסגור חלונות ולאטום רעשים מבחוץ.
הכי מומלץ זה לתת מקרופון למרואין (או מקרופון קטן שמתחבר לבגד – neck-mic, או כל מקרופון אחר שהוא מחזיק ביד למרות שזה פחות נוח וזה הופך את הסיטואציה לרשמית מידי). את המקרופון שמחובר לבגד אנו מכניסים מתחת לחולצה עד לצווארון (לשם האסטתיקה). המקרופון מתחבר למצלמה (חשוב לדאוג שלמקרופון יהיה כבל ארוך מספיק).
אם אין מקרופון, תוודאו שהמצלמה קרובה (יחסית) למרואיין ושהאזור ממש ממש ממש שקט.
תעשו בדיקה (אל תתעצלו). תנו למרואין לדבר כמה שניות. ותראו את הוידאו, תוודאו שרואים טוב ושומעים טוב.

עכשיו באמת אתם מוכנים להתחיל…
רגע. תכבו את הטלפון. או תשתיקו אותו (לגמרי. לא על רטט). גם את שלכם

הראיון

זהו, עכשיו באמת מתחילים…

שבו ליד סבא/סבתא או מולם, בהתאם לאופי הראיון שהחלטתם עליו, ותפתחו עם השאלה הראשונה. אני לא אתן פה טיפים על איך לראיין או מה ואיך לשאול. זה לעיתים נראה פשוט אבל זו מיומנות ואמנות שלמה (על זה אולי בפוסט אחר…)
אבל רק טיפ אחד קטן: במהלך הראיון אל תסתפקו במשפטים כלליים, תשאלו עוד באותו נושא, תרדו לפרטים. תחפשו את הדבר הספציפי. את האישי. תשאלו על הרגשות שלהם, המחשבות, הקשיים, התקוות החלומות. שזה יהיה אישי. מאוד.
תזכרו מידי פעם לבדוק שהמצלמה מצלמת והסאונד מקליט. שיש מספיק בטריה… אני חוזרת על זה שוב ושוב, כי אין דבר יותר מתסכל  מלגלות בסוף, אחרי שיחה של שעה וחצי או יותר וכל מה שנאמר בה, שהמצלמה לא עבדה, לא היתה על רקורד, או שהמקרופון כבוי…
ועוד דבר חשוב –  שתשימו לב שאתם לא קוטעים את המרואיין באמצע התשובה שלו, שאתם לא נכנסים לדבריו, שאתם לא משלימים לו משפטים. הראיון צריך להתנהל בקצב של המרואין ולא בקצב שלכם. תפקידכם הוא לנווט את השיחה למקומות ולסיפורים שעליהם אתם רוצים לשמוע ואותם אתם רוצים לתעד. אבל הניווט צריך להעשות בעדינות, בכבוד ובסבלנות. אני מזכירה שהם במרכז ולא אתם…
תהיו בתשומת לב למצבם במהלך הראיון –  הפיזי והרגשי – ואם צריך, תעשו הפסקה. תכבו את המצלמה. אבל אל תשכחו להפעיל שוב…

בשורה התחתונה, זה השלב שאני ממליצה להרפות קצת, להקשיב לסיפורים על ימים ותקופות אחרות. אל תהיו עסוקים בשאלות שאתם צריכים לשאול, או במצלמה והציוד. פשוט תהנו מזמן איכות עם סבא/סבתא.

ודבר אחרון לסיום והוא סופר חשוב – גיבוי החומרים!!!
מיד כשאתם מגיעים הביתה תעבירו את החומרים למחשב, ותגבו אותם (יענו, תשמרו בשני מקומות שונים! לא בשתי תיקיות שונות, אלא בשני מקומות שונים : או בשני מחשבים שונים, או במחשב והארדיסק חיצוני. העיקר שאם חלילה יקרה משהו לחומרים, יש גיבוי!)

זהו.. איך היה?

ראיון מצולם זו חוויה אחרת ושונה משיחה רגילה. למצלמה יש כוח והנוכחות שלה מייצרת משהו אחר, שלא קורה בשיחות ללא מצלמה. החווייה של תיעוד, של עדות' היא חוויה חזקה ומשמעותית לשני הצדדים (המראיין ומרואיין) והיא תלך איתכם ואיתם עוד זמן מה ואת השפעותיה אתם תרגישו ותחוו בזמן הקרוב.
עצם הישיבה עם סבא/סבתא שלכם וההקשבה לסיפור שלהם (שהוא בעצם גם קצת הסיפור שלכם), עוד לפני שעשיתם משהו עם החומרים, גרמתם להם לנחת וסיפוק, לתחושת גאווה. נתתם להם מקום של כבוד והערכה. וזה בעיני שווה המון.

אם כבר ראיינתם בני משפחה אשמח לשמוע על החוויה שהיתה לכם

מקווה שעשיתי לכם חשק לשמוע ולתעד את סיפורים המשפחתיים שלכם
ואם אתם  צריכים הכוונה נוספת התייעצות טכנית או בניית קונספט הראיון , מוזמנים לפנות אלי פה או בפייס