מיכל אמסלם מספרת באופן כנה ומרגש על התהליך האישי והמשפחתי שהיא והם (האחים) עברו תוך כדי יצירת הסרט. בכל שלב של העשייה. ההתרגשות שבגילויים החדשים על המשפחה, על עצמה ועל בכלל.
"אנחנו כילדים גדלנו עם סיפורי חייו [של אביה],
סיפור הבריחה מגרמניה והשהות בצרפת לאורך השנים של המלחמה…
אנחנו אף פעם לא ראינו את עצמנו כילדים לניצול שואה
ודווקא דרך עשיית הסרט הבנו שכן… הוא היה ניצול שואה.
אמנם הוא לא היה במחנות, אבל הוא לגמרי ניצול שואה…
ההבנה הזו פתאום היתה מאוד מטלטלת…"
עשיית סרט משפחתי מאפשר לנו לקחת את הדברים המובנים מאליהם בחיינו ולבחון אותם שוב. ההתרגשות והשינוי באים רק אם נסכים באמת להתבונן בדברים אחרת, בלב פתוח. מיכל מצאה את עצמה 'מתאהבת' שוב בהוריה ומוכירה אותם על הדרך, העשייה, המשפחה שהם הקימו.
"ההורים, שעכשיו הם כבר 62 שנים ביחד נשואים…
לראות את הביחד שלהם לאורך כל שנים… זה היה מרגש.
אנחנו יודעים את זה, אבל להתבונן על זה בתוך התהליך של הסרט
ואחר-כך בלהתבונן על הסרט ולראות את זה…
זה מרגש… וגם ממלא בגאווה להיות הילדים שלהם… "
הסרט של משפחת שלסינגר בשלבי סיום… בקרוב אעלה תקציר ממנו שתכלו גם אתם לראות ולהתרגש…
בנתיים מוזמנים לצפות בתיאור של מיכל את תהליך עשיית הסרט
מיכל אמסלם, ביתם של יוסף ומרים שלסינגר, מספרת על תהליך עשיית הסרט להוריה
תהליך ההתבוננות במחדש בסיפור האישי הוא עוצמתי ומרגש.
אני מזמינה אתכם להתבונן קצת אחרת על יקיריכם. על הסיפור שלהם. על דרך ההתמודדות שלהם עם הדברים. על ההיסטוריה (או ההווה) שהם סוחבים.
"כשאתה משנה את הצורה בה אתה מסתכל על דברים,
הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים"
